הדף בטעינה...
חומרי לימוד (עורך דפים)
חפש מתקדם
 
גודל גופן: א   א   א   א

 

הדפס
 

בשל אורכה של ההקדמה לקורס הסוציוביולוגיה ונגזרותיה תוכלו למצוא בהמשך רק את הפרק הראשון מתוך ההקדמה. מצורף קובץ מלא של ההקדמה.

קובץ מצורף

---------------------------------------------------------

 

הקדמה לקורס

 מדע במחלוקת: הסוציוביולוגיה ונגזרותיה (22011)

טיוטה ראשונית

 

בתיה זלינגר

מרץ, 2007

 

תוכן עניינים

 

I. הדיסציפלינה הסוציוביולוגית

עמוד

 

1

קווי מתאר לדיסציפלינה הסוציוביולוגית                                    

1

1.1

מהי הסוציוביולוגיה?

1

1.2

פארדיגמת הרצף הסוציוביולוגית                                                                     

2

1.3

תופעת האלטרואיזם וסוגיית רמת הפעולה של הברירה הטבעית                    

6

1.4

הדיון הסוציוביולוגי בסוגיית האדפטציה                                                         

11

1.5

הדיון הסוציוביולוגי בתורשתיות התכונות ההתנהגותיות באדם                    

11

1.6

הנטוראליזם הסוציוביולוגי                                                                             

13

2

המחלוקת על הסוציוביולוגיה                                                         

23

2.1

המחלוקת בראי העיתונות                                                                               

23

2.2

ביקורתו ופעילותו של פורום ה-SSG Sociobiology) (Study Group          

25

2.3

ביקורת  תכניה הפוליטיים של הסוציוביולוגיה                                             

32

2.4

הביקורת המתודולוגית

34

3

הסוציוביולוגיה - אידיאולוגיה?                                                    

40

3.1

התנועה השמרנית בארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה                

41

3.2

המימד האידיאולוגי של הסוציוביולוגיה                                                      

46

 

II. הפסיכולוגיה האבולוציונית

עמוד

1

קווי מתאר לפסיכולוגיה האבולוציונית                                                                             

49

1.1

מהי הפסיכולוגיה האבולוציונית?                                                                

49

1.2

ההנחות והרעיונות המרכזיים של הפ"א                                                          

52

2

ביקורת הפסיכולוגיה האבולוציונית                                                  

61

2.1

ביקורת טענות הפ"א לגבי מבנה ה-mind                                                         

62

2.2

ביקורת פוליטית-חברתית                                                                                 

66

 

  מקורות                                                                                                

 

69


.I   הדיסציפלינה הסוציוביולוגית

 

1.     קווי מתאר לדיסציפלינה הסוציוביולוגית

 

  1.1      מהי הסוציוביולוגיה?

 

הסוציוביולוגיה הוגדרה על-ידי מעצביה, ובראשם האנטימולוג אדוארד וילסון (   Edward Wilson) ,    כתחום מחקר מדעי העוסק בניתוח הבסיס הביולוגי של ההתנהגות החברתית בקרב בעלי-חיים, לרבות האדם, תוך התבססות על מודלים מתורת האבולוציה. ההנחה הבסיסית של הסוציוביולוגים היא כי קיים רצף אבולוציוני בין בעלי-חיים ובני האדם, לא רק בתחום האנטומי-פיזיולוגי-ביוכימי, כי אם גם בתחום ההתנהגותי, וכי להתנהגויות רבות יש בסיס תורשתי (דהיינו, שגנים ספציפיים מכוונים התנהגויות ספציפיות).

לדידם של הסוציוביולוגים, היות שהתנהגויות רבות של בעלי-חיים מוסברות על סמך קיומם של אינסטינקטים  (כלומר- נטיות מולדות), וכן קיימים לדעתם מאפיינים אוניברסאליים של ההתנהגות האנושית (למשל: איסור גילוי עריות, ערכי מוסר בסיסיים ועוד) ניתן, לשיטתם, להסיק כי התנהגויות אוניברסאליות הדומות לאלו של בעלי-חיים מקורן באותן נטיות מולדות. לדוגמא: תכונת האלטרואיזם משותפת לבעלי-חיים ולאדם, ולכן מקור המוסר האנושי המבוסס בעיקר על אלטרואיזם הוא באינסטינקט המכוון את האדם להתנהגות אלטרואיסטית.

הסוציוביולוגים רואים בהתנהגויות השונות אמצעים התורמים לאדפטציה של האורגניזם לסביבתו, ולכן גם ההתנהגות האנושית, שהתפתחה במהלך האבולוציה  הביולוגית, נתפשת כאמצעי שתרם לאדפטציה ולכשירות של האדם בחברות הקדומות. מכאן הם גוזרים כי מרכיבים בסיסיים של התרבות האנושית (כגון: מוסד המשפחה, חלוקת עבודה בין גברים לנשים, שנאת זרים, דת, עזרה הדדית)  הם בעלי בסיס ביולוגי, ואדפטיביים במובן הדארוויני.

על בסיס הנחות אלו ניסח וילסון, בספר המכונן של הסוציוביולוגיה:  Sociobiology: The New Synthesis משנת 1975, את החזון הסוציוביולוגי; לפיו, הדיסציפלינה החדשה  תיצור סינתזה בין תחומי מחקר נפרדים, ממדעי החברה, הרוח והטבע, לכלל מדע מאוחד אחד, אשר במסגרתו ינוסחו מחדש יסודות מדעי החברה והרוח באמצעות הביולוגיה, ובעיקר תורת האבולוציה:

"It may not be too much to say that sociology and the other social sciences, as well as the humanities, are the last branches of biology waiting to be included in the Modern Synthesis"(Wilson, 1975a, p.4).

טענת הסוציוביולוגים היא כי הידע הנוצר במסגרת מדעי החברה והרוח אינו מבוסס דיו, ואינו מצוי בדרגת התפתחות זהה לזו של מדעי הטבע:

"History, Political Sciences, Economics and Psychology all expressed interesting views on human behavior, but none of these views seemed to have a secure foundation in pre-existing Knowledge" (Trivers, 1985, p. 1).

"Ethical philosophy and psychology still lag far behind the natural sciences" (Lumsden and Wilson, 1983, p. 18).

 

§         האם בחזון הסוציוביולוגי אכן מדובר בסינתזה?

 

בנוסף לוילסון, דמויות בולטות נוספות, מתחום מדעי החיים, שעיצבו את התחום, הן: דויד ברש  (David Barash) רוברט טריברס     ,(Robert Trivers)ריצ'ארד אלכסנדר (Richard Alexander) וריצ'ארד דוקינס  (Rivhard Dawkins).  כבר בשלבי התפתחותה הראשוניים של הסוציוביולוגיה הצטרפו גם מדענים מתחומי דעת נוספים, בעיקר אנתרופולוגים. לדוגמא: אירווין דה-וור    Irven De-Vore,  פייר  ון-דן ברגה   PierreVan-den Berghe   ונפוליאון  שאנון  Napoleon    Chagnon

אולם, חלק מן החוקרים הסוציוביולוגיים עסקו רק במחקר על בעלי-חיים, והתנגדו לחקר המין האנושי במסגרת הדיסצפלינה הסוציוביולוגית. לדוגמא, הביולוג ג'ון מיינרד סמית'   (John Maynard Smith) התנגד  לעמדתו של וילסון לגבי הרלבנטיות של הביולוגיה לסוציולוגיה ולאתיקה.

1.2   פארדיגמת הרצף הסוציוביולוגית

פרוייקט הסינתזה הסוציוביולוגי מבוסס, כאמור, על הנחת הרצף האבולוציוני בין האדם לחיה גם בתחום ההתנהגותי, ולכן הסוציוביולוגים דנים בהרחבה בהנחה זו, ומספקים לה הנמקות.
לשיטתם, היות שעל-פי הדרוויניזם אין לאדם מעמד ייחודי בטבע, שכן, קיים רצף אבולוציוני בינו לבין בעלי-החיים, ניתן להסביר חלק גדול מההתנהגות האנושית באמצעות תיאוריות המסבירות  התנהגויות בקרב בעלי-חיים:

"Humans are animals, too, not unique creation as spelled us Genesis 1:26. Humans do not transcend other life in any qualitative sense. Therefore, much human behavior can be understood in the same way animal behavior can be understood" (Wilson, 1982, p. 39).

 

ההנחה הסוציוביולוגית היא כי קיים טבע אנושי המאפיין את כלל בני האדם, בדומה לתכונות התנהגותיות ייחודיות המאפיינות את מיני בעלי-חיים האחרים. כלומר -  הטבע האנושי (המקביל למושג ההתנהגות המאפיינת את המין האנושי) הוא אוניברסלי ואחיד לגבי כל התרבויות, וכל הזמנים, וההנמקה לאחדות זו נסמכת על הטענה כי כל בני האדם משתייכים למין ביולוגי אחד:

 

"There are social traits occurring through all cultures which upon close examination are as diagnostic of mankind, as are distinguishing characteristics of other animal species..." (Wilson, 1978a, p. 21).

"...because we are a single species, not two or more, one great breeding system through which genes flow and mix in each generation. Because of that flux, mankind viewed over many generations shares a single human nature ..." (Ibid, p. 50).

לטענת הסוציוביולוגים קיימים ממצאים אמפיריים המאששים את טענתם לגבי קיומו של טבע אנושי אחיד, לדוגמא -  עובדת קיומם של מאפיינים זהים בכל התרבויות, כגון: דת, מוסד המשפחה, קונפורמיזם, מוסר המבוסס על אלטרואיזם, טריטוריאליות, שבטיות, קסנופוביה, ריבוד חברתי, עיסוק בספורט, שיתוף פעולה בעבודה, איסור גילוי עריות, ועוד, וכן הדמיון הקיים בשלבי התפתחותן של הציביליזציות המוקדמות (במצרים, מסופוטמיה, הודו, סין, ומרכז ודרום אמריקה) שאינו יכול להיות מוסבר, לטענת הסוציוביולוגים, כתוצר של מקריות או הפריה הדדית בין התרבויות. ההסבר הניתן במסגרת הסוציוביולוגיה לאוניברסליות של הטבע האנושי הוא הסבר ביולוגי-אבולוציוני: ההתנהגות האנושית התפתחה באמצעות מנגנוני הבירור הטבעי כאדפטציה לתנאים ששררו בראשית התפתחותו של המין האנושי, ומכאן שהיא בעלת בסיס תורשתי. כמו כן,  מסגרת תאורטית זו מסבירה את הדמיון הקיים בין התנהגות האדם לבין התנהגות אנימלית, בעיקר של מינים קרובים. מן הטיעון לגבי אחדותו של הטבע האנושי, ועובדת היותו בעל בסיס תורשתי, גוזרים הסוציוביולוגים את המסקנה לגבי השתנותם המעטה של מאפייני ההתנהגות האנושית מאז העידן הפריהיסטורי הקדום. לשיטתם, אנשים בעידן התעשייתי אינם שונים באופן מהותי מבני אדם שחיו בחברות של ציידים-לקטים בתקופה הפריהיסטורית, שכן תבניות התנהגותיות מורכבות מבוססות על גנים רבים, ולכן החלפתן מתרחשת במשך זמן רב.

העובדה כי טבע האדם הוא בחלקו מולד, ובעל בסיס תורשתי, מקשה, לטענת הסוציוביולוגים, את האפשרות לשנות את מאפייני התרבות האנושית, הנגזרים מן הטבע האנושי, ולכן הם מסיקים כי המרקסיזם שגה בכך שגרס כי ניתן לעצב את ההתנהגות החברתית בכל צורה שהיא.

הנחת המרקסיזם כי הקיום החברתי של האדם קובע את תודעתו אינה מקובלת על הסוציוביולוגים. לדידם, התודעה האנושית נוטה להתארגן בצורות מסוימות ולא בצורות אחרות, כתוצאה מתהליך הבירור הטבעי הפועל על האדם, ולכן התרבות אינה יכולה להתעצב באין-ספור דרכים:

"Is it possible for cultural evolution to gain direction and momentum on its own and lose all biological correlation? The answer must be no. A moment's reflection shows that culture can never be totally divorced from the genes". (Wilson, 1980b, p. 64).

 

 הנחה זו מובילה אותם לדחיית הטענה המרקסיסטית כי ניתן לשנות את טבע האדם בהשפעת כוחות חברתיים-כלכליים. כמו כן, הסוציוביולוגים מדגישים את טבעו האנוכי והתחרותי של האדם וטוענים כי עולם היצורים החיים כולו, ובכלל זה גם החברה האנושית, הוא עולם רווי קונפליקטים ומושתת על תחרות בין פרטים באופן שאינו מתיישב עם הרעיון הקומוניסטי.

מחוסר היכולת לשנות את טבע האדם, המבוסס על אנוכיות, הם גוזרים גם את קיומו של הפער בין השאיפה  האנושית לעיצוב חברה צודקת לבין אי היכולת לממשה:

 

"To an extent not yet known, we trust - we insist - that human nature can adapt to more encompassing forms of altruism and social justice. Genetic biases can be trespassed, passions averted or redirected, and ethics altered; and the human genius for making contracts can continue to be applied to achieve healthier and freer societies. Yet the mind is not infinitely malleable" (Wilson, 1975b, 50).

 

 הסוציוביולוגים מסבירים את כשלון ההתארגנויות החברתיות שניסו ליצור שוויון בין נשים לגברים, כגון הקיבוצים בישראל, או הניסיון של הקומונות שקמו בשנות ה-60 של המאה ה-20, כחלק ממאפייני תרבות-הנגד, ליצור חברות המבוססות על שיתוף ושוויון בין פרטים שאין ביניהם קרבת דם, בכך שחברות אלו סתרו את ה "טבע המולד", והתרחקו מן ה"צווים הביולוגיים" המכוונים את ההתנהגות האנושית. וילסון טוען כי בני האדם יכולים, אמנם,  לבחור בארגון חברתי שיבטל כליל את חלוקת התפקידים המסורתית, אך הדבר יוכל להיעשות רק באמצעות פיקוח אשר יפגע בחירויות הפרט. כמו כן, הוא מעריך כי גם בחברה אשר תאפשר חינוך זהה ונגישות זהה לכל המקצועות, הייצוג של הגברים בפוליטיקה, בעסקים ובמדע יהיה גדול יותר מן הייצוג של הנשים בתחומים אלו.

 

וילסון משתמש בפרדיגמת הרצף באופן הדרגתי: בסוף ספרו "The Insect Societies" (1971) הוא טוען  כי קיים רצף אבולוציוני בתחום ההתנהגותי בין חסרי חוליות (בעיקר חרקים) לבין החולייתנים, בספרו "Sociobiology: The New Synthesis" הוא מדגים כיצד ניתן להשתמש במודלים ובעקרונות הביולוגיים שמשמשים בחקר חרקים חברתיים לניתוח חברות של חולייתנים כשרק הפרק האחרון דן באדם, ואת ספרו "On Human Nature" (1978) הוא מקדיש כולו לניתוח החברה האנושית, תוך שימוש במודלים שתוארו בספריו הקודמים.


לשם ביסוסה של הנחת הרצף בתחום ההתנהגותי דנים הסוציוביולוגים בהרחבה בדמיון ההתנהגותי הקיים, לדעתם, בין האדם לחיה, ובעיקר לפרימאטים של העולם הישן, בדומה לדמיון הקיים מן הבחינה האנטומית והביוכימית.  נקודת המוצא היא כי בני האדם דומים ליתר היונקים ברוב התכונות הבסיסיות,  כגון: דומיננטיות זכרית, טיפול אימהי  ארוך בצאצאים, טריטוריאליות, התנהגות המרוכזת ב"עצמי", ועוד. בין ההתנהגויות האנושיות שנתפשו כדומות להתנהגויות בקרב בעלי-חיים, וזכו לדיון נרחב, הן: הטריטוריאליות  ושנאת הזרים. הטריטוריאליות נתפשת על-ידי הסוציוביולוגים כתכונה המאפיינת בעלי-חיים רבים, וכן גם חברות אנושיות של ציידים-לקטים, כולל חברות פרימיטיביות של האדם הקדמון. ההגנה על טריטוריה קשורה אצל האדם והחיה בהגנה על משאבים, כגון: מזון, אתרי חיזור, מקומות מסתור, ועוד. לדעת וילסון ניתן לתרגם את הטריטוריאליות לריטואלים של אחזקת רכוש ונכסים בחברה המודרנית.

בהגנה על הטריטוריה באה לידי ביטוי התנהגות תוקפנית כלפי זרים, והסוציוביולוגים טוענים לקיומו של עיקרון קסנופובי בקרב ממלכת החי. שנאת הזרים  אצל האדם נתפשת, אם כן, כביטוי לרצף הקיים בין האדם לחיה.

 

הריבוד החברתי מהווה אף הוא, לטענת הסוציוביולוגים, סממן נפוץ בקרב בעלי-חיים והחברה האנושית, והוא נובע מקיומה של תחרות על משאבים מוגבלים. גם בקרב בעלי-חיים קיימים סימני "סטאטוס", כגון: עמדת הראש, האוזניים, הזנב , והביטחון העצמי שמופגן על-ידי החיה. לבעל החיים הדומיננטי יש עליונות מבחינת יכולתו להשיג משאבים הדרושים להישרדות ולרבייה, לדוגמא - יכולת הזדווגות עם מספר רב יותר של  נקבות (תופעה אשר נצפתה בקרב בבונים), או השגת אתרי קינון  מוצלחים על-ידי זכרים דומיננטיים, כפי שנצפה  בקרב אווזים.  וילסון משווה זאת לחברות אנושיות פרימיטיביות בהן לגבר השליט יש את המספר הרב ביותר של צאצאים, וברש רואה בתופעות של  רכישת נשים על-ידי גברים בעלי אמצעים, בחברות פוליגמיות, המשך לקשר הקיים בכל עולם החי בין מין ומקורות מזון.  לטענת וילסון, לתחרות הקיימת בחברה האנושית בין שבטים, מוסדות ועסקים, שורשים במבנה ההיררכי של עולם החי.

 

ההתנהגות המינית ויחסי הזוויגים זכו לטיפול נרחב על-ידי הסוציוביולוגים, ובמסגרת זו נעשו אף השוואות לא מעטות לאדם. לטענת ברש התנהגויות, כגון: בגידה, אונס, גירושין, מונוגמיה, פוליגמיה, זנות, וכד', אינן ייחודיות לאדם אלא קיימות גם בקרב בעלי-חיים, והמסגרת התיאורטית של הסוציוביולוגיה מספקת הסבר לתופעות אלו. לדוגמא - היחסים בין הזוויגים מתוארים על-ידי הסוציוביולוגים כיחסים המבוססים על קונפליקט שהינו אוניברסאלי  כמעט לכל עולם החי.

הקונפליקט נובע מן ההשקעה ההורית השונה שמשקיעים זכרים ונקבות בצאצאיהם: החל ממידת ההשקעה  בתאי הזוויג (כתוצאה מן הא-איזוגמיה הקיימת בין תא הזרע ותא הביצית), וכלה בהשקעה ההורית בהתפתחות העובר והוולד. לגרסתם של הסוציוביולוגים היות שמידת ההשקעה של הנקבה גדולה לאין שיעור מזו של הזכר (בעיקר בקרב בעלי-חיים המתרבים באמצעות הפריה פנימית) התפתחו אסטרטגיות רבייה מנוגדות בקרב שני הזוויגים. העיקרון הבסיסי הוא שהפרט שהשקעתו מעטה יותר (הזכר) יגדיל את סיכוייו להתרבות אם יעזוב את הנקבה ויזדווג עם נקבות נוספות. לעומת זה ,לנקבה שהשקעתה בכל אקט של הזדווגות וטיפול בעובר ובוולד היא רבה, יהיה יתרון אם תשקיע יותר בכל צאצא. מודל זה המתייחס לכל עולם החי, כולל המין האנושי,  מסביר לשיטתם של הסוציוביולוגים את העובדה כי זכרים (וגברים) נוטים לפוליגמיה, בעוד שהנקבות (וגם הנשים) מעדיפות, בדרך-כלל, מערכות יחסים מונוגמיות.

כמו כן, היות שהזכרים מתחרים על הנקבות, אשר בשל השקעתן המרובה בכל צאצא אינן מרבות להזדווג כמו הזכרים, התוקפנות הזכרית ומידת האקטיביות במהלך החיזור גבוהה יותר מזו של הנקבות.

 

  • לאור קיומו של הקונפליקט בין הזוויגים, איזה זוויג יהיה בררן יותר בבחירת בן/בת הזוג? מדוע?

  • באילו מקרים הנקבות תהיינה תוקפניות ואקטיביות יותר במהלך החיזור בהשוואה לזכרים?

גם סוגיית האלטרואיזם, שהיא סוגיה מרכזית בדיון הסוציוביולוגי, נדונה מנקודת המבט של פרדיגמת הרצף: למרות שתופעות  ההקרבה בבעלי-חיים ובאדם אינן זהות, הרי שעצם הדמיון הקיים מהווה, לטענת הסוציוביולוגים, הצדקה לחיפוש אחר הסבר ביולוגי-דרוויניסטי לתופעת האלטרואיזם באדם.

 

§         תופעת האלטרואיזם מהווה בעיה לתיאוריה הדארווינית. מדוע?

 

 1.3  תופעת האלטרואיזם וסוגיית רמת הפעולה של הברירה הטבעית

המודלים שאומצו על-ידי הסוציוביולוגים להסבר תופעת האלטרואיזם הם מודלים מתחום תורת האבולוציה, שנוסחו ועוצבו מחדש בשנות ה-[1]60. בתקופה זו חל מהפך בחשיבה הדארווינית, שכן רמת הפעולה של הברירה הטבעית הוסטה מן הפרט והקבוצה אל הגן. במסגרת מהפך מחשבתי זה הותקפה הסלקציה הקבוצתית, והוצע במקומה מכניזם של סלקציה גנית (סלקציה הפועלת על גנים בתיווכו של הפנוטיפ) כמסגרת הסברית לכלל תופעות הבירור הטבעי. ואכן, על-פי התיאוריה הסוציוביולוגית האורגניזם משמש כנשא זמני של גנים, וכל תכונותיו ואיבריו משמשים אמצעים להחדרת גנים לדורות הבאים.

 

מכניזם הסלקציה הגנית הוצע לראשונה על-ידי ג'ורג  וויליאמס   (GeorgeWilliams   )  שהגיב באמצעות ספרו משנת 1966 "Adaptation and Natural Selection"  לספרו של וורסו ווין-אדוארדס Wynne-Edwards)  Verso):  
" Animal Dispersion in Relation to Social Behavior"  משנת 1962, בו נטען כי הסלקציה הטבעית פועלת בין קבוצות של בעלי-חיים כפי שהיא פועלת בין פרטים. מקור השימוש בסלקציה ברמת הקבוצה כהסבר לתופעת האלטרואיזם אצל דארווין אשר טען כי בנוגע לשאלת ההתנהגות האלטרואיסטית מדובר במקרה יוצא דופן שלא ניתן להסבירו באמצעות סלקציה ברמת הפרט, היות וברירה ברמה זו מבוססת על מאבק בין פרטים ולכן גורמת לאלימנציה של האלטרואיסט. אמנם דארווין עצמו לא השתמש במונח ברירה קבוצתית, אך בדיונו בבעיית קיומן של דבורות הדבש העקרות הוא פותר את קיומם של פרטים עקרים המטפלים בצאצאיהם של אחרים באמצעות הטענה כי: "קושי זה שלכאורה אין להתגבר עליו, פוחת ולפי דעתי נעלם, אם נזכיר שהבירור יכול לחול על המשפחה ולא רק על היחיד" (דארווין, 1965, עמ' 197). כלומר, היתרון שבתופעה זו הוא בתרומת הפועלת (הפרט) לנחיל כולו, ולא לעצמה באופן ישיר. דארווין גרס כי גם האינסטינקטים החברתיים בקרב בעלי-החיים משרתים את הטוב הכללי, וכי גם בקרב בני האדם התפתחו אינסטינקטים אלו למען טובת הקהילה, ולא בהתאם להשפעתם על רווחת הפרט. בהתייחסו להתנהגות המוסרית של האדם השתמש דארווין (שראה בה התנהגות שהתפתחה באמצעות מנגנוני האבולוציה) בהסברים התואמים סלקציה ברמת הקבוצה, זאת בניגוד לגישתו הבסיסית הרואה בפרט את יחידת הבירור:

"It must not be forgotten that although a high standard of morality gives but a slight or no advantage to each individual man and his children over the other men of the same tribe, yet that an advancement in the standard of morality and an increase in the number of well-endowed men will certainly give an immense advantage to one tribe over the another"( Darwin, 1874. p.150).

לשיטתו של דארווין האינסטינקטים החברתיים גרמו לפרטים לחוש אהדה זה כלפי זה, ופרט שהקריב עצמו למען האחרים פעל לטובת הכלל. למעשה, לשיטתו של דארווין, המוסר התפתח בקרב בני האדם הודות לסלקציה קבוצתית: שבט שכלל מספר גדול יותר של פרטים בעלי תכונות של עזרה הדדית, נאמנות זה לזה ואומץ לב, הצליח יותר משבט שפרטיו חסרו תכונות אלו, והכניע אותו. שבט מצליח מסוג זה התרבה וגדל בהשוואה לשבטים אחרים,  וכך אותן תכונות נעשו נפוצות בקרב פרטים רבים יותר.

 

 בשנות ה-60 התעוררה מחלוקת בנושא הבירור הקבוצתי בעקבות פרסום  ספרו של וין-אדוארדס, שטען כי לפחות בתחום ההתנהגות החברתית הקבוצה (קהילה, קבוצה טקסונומית או אוכלוסייה בודדת) היא יחידת הפעולה של הבירור הטבעי.  בניגוד לדארווין שטען כי גודל האוכלוסייה נשאר קבוע בגלל קיומם של משאבים מוגבלים, ולכן רק פרטים שיכולים להשיג מזון ולהימנע מטריפה שורדים, טען וין אדוארדס כי בעלי-חיים מווסתים את גודל האוכלוסייה בעצמם באמצעות פעולות אלטרואיסטיות של פרטים שאינם מתרבים או שקצב הריבוי שלהם הוא נמוך, ובאופן זה הם פועלים למען הכלל.  וויסות קצב הריבוי נעשה לאחר הערכת האילוצים והמגבלות של הסביבה באמצעות סימנים כמו: התקהלות, שירת ציפורים, קולות תת-מימיים של דגים, וכדומה, שמאפשרים מעין מפקד אוכלוסין,  והוויסות נעשה באמצעות תופעות, כגון: רבייה מאוחרת (מבחינת הגיל), זיווג איטי, היררכיה טריטוריאלית ועוד, שהן תוצר של מכניזמים הורמונליים. לטענת וין אדוארדס, במהלך האבולוציה מתרחש מאבק בין קבוצות, וקבוצות מצליחות לשרוד אם הן מווסתות את גודל אוכלוסייתן על-ידי  פעולות אלטרואיסטיות.

§         האם וין-אדוארדס מייחס כוונות מודעות לבעלי-החיים האלטרואיסטים? נמק.

ווילאמס, כאמור, הגיב  למודל של וין-אדוארדס תוך שהוא מציע כי הגנים הם מועמדים מתאימים להיות יחידות סלקציה, בעוד שפרטים וקבוצות אינם מתאימים לכך. לטענת ויליאמס הישויות הביולוגיות היחידות שמתמידות באוכלוסייה של מין מסוים הם הגנים ולא הפנוטיפים, שכן האינפורמציה המקודדת בגן היא זו שמועברת מדור לדור. לשיטתו, תהליכי האבולוציה הם תהליכים של שינויים בתדירויות של גנים, ולכן לא הקבוצה ולא הפרט הם יחידות הסלקציה אלא הגן. בנוסף לכך, מודל הסלקציה הגנית (כלומר, סלקציה הפועלת כל גנים בתיווכו של הפנוטיפ), מספקת הסבר אחיד לכל התופעות שמוסברות באמצעות תהליכי הבירור הטבעי, ואין צורך בהסבר ברמה נפרדת לתופעת האלטרואיזם. כלומר, היות ודרך זו מספקת מסגרת הסברית אחת לכל התופעות, היא מוליכה לצמצום, ולכן היא עדיפה על סוגי ההסבר האחרים.

על-פי מודל הסלקציה הגנית (שדוקינס המשיך בפיתוחו) כאשר דנים באדפטציה או בפונקציה ומייחסים זאת לישות מסוימת, ניתן לנסח זאת מ"נקודת הראות" של הגנים, כלומר - גנים פועלים לטבת התועלת של עצמם, תוך שימוש בגוף שבו הם מצויים, כסוכן שלהם. גנים בעלי אפקטים המאפשרים את הפצתם הם בעלי כשירות גבוהה והם שיועדפו על-ידי הסלקציה. כתוצאה מדרך הסתכלות זו, תופעת האלטרואיזם אינה מקרה חריג ויוצא דופן של הברירה הטבעית אשר יש להסבירו במונחים  של סלקציה קבוצתית היות שאין לו הסבר במסגרת הסלקציה ברמת הפרט, שכן כשירות הפרט אינה נמדדת על-ידי מספר הצאצאים שהוא מותיר אחריו כי אם על-ידי שיעור הגנים שלו באוכלוסייה כולה. אי לכך, אם תופעת האלטרואיזם מאפשרת הפצה יעילה של גנים הרי שהיא תתפשט בקרב פרטים באוכלוסיה.

הסבר זה הוא הרחבה של תיאוריית בירור-שארים  (kin-selection) של המילטון שאומצה על-ידי הסוציוביולוגים כמודל הסברי לאלטרואיזם כלפי פרטים בעלי קרבה גנטית. המושג הופיע לראשונה אצל דארווין בנתחו את האלטרואיזם בקרב חברות חרקים, אולם הוא עוצב מחדש בשנות ה-60 על-ידי ויליאם המילטון  (  (William  Hamilton, 1937-2000 אשר הסיט את נקודת המבט האבולוציונית מן הפרט והקבוצה, אל הגן. מושג המפתח שהוצע על-ידי  המילטון הוא המושג של כשירות כוללת (inclusive-fitness), שמשמעותו -  כשירות הנמדדת לא על-פי מספר הצאצאים שיש לפרט מסוים באוכלוסייה, כי אם על-פי שעור הגנים שלו באוכלוסייה, כשגם שאריו (הנושאים חלק מן הגנים שלו) שותפים לתרומה זו.  למעשה, מושג הכשירות הכוללת איפשר  לסוציוביולוגים להסביר במסגרת התורה האבולוציונית את התפתחותן של כלל ההתנהגויות האלטרואיסטיות המופנות כלפי קרובי משפחה. שכן, הפרט האלטרואיסט הפועל לטובת קרוב משפחה, מעלה את כשירותו הכוללת, ותורם להפצת הגנים האלטרואיסטים באוכלוסייה. עזרה בגידול צאצאי קרובים נפוצה גם בקרב בעלי-חיים אחרים, כגון: ציפורים, וקופים. הומוסקסואליות בעולם החי מוסברת אף היא  כהתנהגות אלטרואיסטית המעלה את הכשירות הכוללת של הפרט ההומוסקסואלי, שכן הוא לא מעמיד צאצאים משל עצמו, ולכן הוא פנוי לעזור בטיפול בצאצאים של קרובי משפחתו. תופעת ההתנהגות ההומוסקסואלית באדם מוסברת באופן דומה, ונתפשת כמצויה ברצף אבולוציוני עם התנהגויות דומות בבעלי-חיים.

גם פעולות ההגנה וה"התאבדות" של הפרטים המגנים על הנחיל או המושבה, בקרב החרקים החברתיים,  מוסברות באמצעות מכניזם בירור השאירים, וכנראה שגם התנהגויות דומות של הגנה  והסתכנות פרטים מסוימים בקבוצות של בבונים, לדוגמא, נובעות מאותו מכניזם. באדם מסביר בירור השאירים, לטענת הסוציוביולוגים, תופעות רבות, כגון: את מוסד המשפחה, ואת קיומן של קבוצות גדולות יותר הנתפשות כהרחבה של המשפחה, כמו - קבוצות אתניות, עמים, גזעים וכדומה. מודל ה-kin-selection מסביר לטענת ברש ודוקינס גם את התופעה של העדפת קרובים ושנאת הזרים שהם הבסיס לגזענות.
לסיכום -
  ניתן לראות בזולתנות המופנית כלפי קרובי משפחה סוג של נרקיסיזם, שכן הפרט האלטרואיסט עוזר לפרטים הדומים לו.

הסוציוביולוגים דנים גם בהתנהגות אלטרואיסטית שאינה מופנית כלפי פרטים בעלי קרבה גנטית, והם מסבירים התנהגות זו באמצעות מכניזם האלטרואיזם ההדדי   Reciprocal Altruism) ). גם אלטרואיזם מסוג זה, אשר אינו מופנה כלפי קרובי משפחה, הינו על-פי המודל הסוציוביולגי סוג של אגואיזם, שכן הפרט האלטרואיסט מצפה לגמול עתידי עבורו או עבור קרוביו, ובדרך זו הוא מעלה את כשירותו. לטענת טריברס, שפיתח את המודל, אלטרואיזם הדדי יכול להיחשב כסימביוזה - שכן במערכת יחסים זו כל אחד מן הפרטים עוזר אך גם נעזר, אם כי, לעיתים, הגמול מופיע בזמן מאוחר יותר. מנגנון זה עשוי להיות משמעותי בקבוצות חברתיות שבהן הפרטים מזהים זה את זה על בסיס אינדיבידואלי, וכן כאשר יש להם הזדמנויות רבות להימצא ביחסי גומלין זה עם זה. היחסים בין שני פרטים החשופים לסיטואציות של הדדיות סימטרית, באופן חוזר ונשנה, אנלוגים למה שכונה על-ידי תיאוריטיקנים של "תורת המשחקים" בשם דילמת האסיר. מדובר בסיטואציה בה ברור למשתתפים כי שיתוף פעולה הדדי ייתן את התשואה הגבוהה ביותר עבור כל אחד מהם. כלומר, זהו משחק של סכום לא-אפס שכן אין בו מנצח ומפסיד.

הזולתנות ההדדית הגיעה לשיא התפתחותה בקרב המין האנושי (הודות לאינטליגנציה המפותחת של בני האדם המאפשרת היכרות של פרטים על בסיס אישי), אולם היא קיימת גם בקרב בעלי-חיים. לדוגמא, בקרב הקופים האינטליגנטיים כמו קופי הרזוס והבבון יש תופעות רבות של עזרה הדדית, ואצל שימפנזים, גיבונים, כלבי פרא אפריקניים, וזאבים יש הדדיות בחלוקת המזון, גם ההתחלקות במזון בקרב עטלפים מוגדרת כהתנהגות אלטרואיסטית.

בחברה האנושית האלטרואיזם הרציפרוקלי בא לידי ביטוי בתחומים רבים: עזרה בעת סכנה, התחלקות במזון, עזרה לחולים , פצועים, צעירים וזקנים, התחלקות במשאבים, התחלקות בידע. הגמול על שיתוף הפעולה מגיע, לעתים, לא מפרט מסוים שנהנה מן ההתנהגות האלטרואיסטית, אלא  ממוסדות החברה המתגמלים את מי שפועל לטובתה.

§         כיצד יסבירו הסוציוביולוגים תופעות של הסתכנות והקרבת חיים בשעת מלחמה, לדוגמא?

 



[1]  במהלך הקורס יופנו הסטודנטים למקורות העוסקים בהרחבה במודלים אלו.